<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' חנינא</h1>
<h2>דף כה.</h2>
ר' חנינא הנזכר בכל התלמוד בסתם הוא ר' חנינא בר חמא שהיה נקרא ר' חנינא הגדול כמו ר' חייא וכמו ר' אושעיא והיה רבו מובהק של ר' יוחנן כדאיתא בפ' אחרון דמשקין הל' פח"ז נת"ר [מו"ק כ"ד ע"א] אמרו ליה לר' יוחנן נח נפשיה דר' חנינא קרע ליה תליסר אצטלי דמילתא א"ל אזל גברא דמסתפי מיניה, כההיא דגרס' באילו טריפות בשמוטת ירך בעוף [חולין נ"ז ע"ב] א"ר יעקב בר אידי אי הוה ר' יוחנן באתרא דאורו בה חבורוותא להתירא לא הוה פרכיס, דא"ר חנינא א"ר שמוטת ירך בעוף כשירה וכו'. ואותו איצטלי דמילתא היו לו לר' יוחנן לתכשיטי שבת דה"ג במשקין ירושלמי הל' אחרונה [מו"ק פ"ג ה"ח] ר' יוחנן שמע דר' חנינא תשש סליק למסקיא יתיה גוי איצטרה שמע דדמך נחית ליה מן חמריה ואייתי מניה טבייה ובזעין, והתם משמע שקרען כקרע של כהן גדול, דהכי מסיק התם בההיא דתנינן כהן גדול פורם מלמטה וכו'. וגרס' נמי בשלהי אילו מציאות בירושלמי [ב"מ פ"ב הי"א] על ההיא אבידתו ואבידת אביו ואבידת רבו תני איזהו רבו שלמדו חכמה כל שפתח לו תחילה דברי ר' מאיר ר' יהודא אומר כל שרוב תלמודו ממנו ר' יוסי אומר כל שהאיר עיניו במשנתו רב כר' מאיר ור' יוחנן כר' יהודא שמואל כר' יוסי, ר' יוחנן כר' יהודא, ר' יוחנן הוה סליק מן טבריא לצפרין חמה חד בר נש נחית מן תמן אמר מה (הלה) [קלא] במדינתא א"ל חד רבן דמך, וכל עמא פריין מיטפלן ביה. ידע ר' יוחנן דהוא ר' חנינא, שלח ואייתי מאנין טביא דשבתא ובזעין, ולא כך תני כל קרע שאינו של בהלה אינו קרע, ר' יוחנן בעי למיעבד דרביה מוקריתיה, ולא ידעין אי משום דהוא רביה אי משום שמועות הרעות, מדקאמר ר' יהודא כל שרוב תלמודו ממנו, ומסיק (דר' יהודה כר' יוחנן) [דר' יוחנן כר' יהודה], ש"מ שרוב תלמודו של ר' יוחנן מר' חנינא קיבל. ואעפ"י שאף ר' ינאי רבו מובהק היה, וכן חזקיה. ובהוריות ירושלמי פ' אחרון כלפי הל' אחרונה [ה"ד] ר' חנינא היה מסתמיך על ר' [חייא] בר ווא בציפורין חמה כל עמה פריי, פי' רצים א"ל למה כל עמה פריי א"ל ר' יוחנן יתיב דריש בבית מדרשיא דר' בנייה וכל עמה פריי משמעיניה אמר בריך רחמנא דחמי ליה איכא פירין עד דאנא בחיין וכל אגדה פשטית ליה חוץ ממשלי וקהלת, וגיר' בבא מציעא כולו ושל הוריות שם. ועל ידי ר' חנינא ירד רב לבבל כדאיתא בשלהי סדר יומא [פ"ז ע"ב] שרב היה דואג על שהקפיד ר' חנינא כדמסיק התם ר' חנינא שאני פי' דנפישא זכותיה, וכדאית' בשלהי פ"ד מיתות [סנהדרין ס"ז ע"ב] ובתחילת הכל שוחטין [חולין ז' ע"ב] אין עוד מלבדו א"ר חנינא אפילו לדבר כשפים ההיא איתתא דהוי קמהדרה למשקל עפרא מתותי כרעיה דר' חנינא אמר לה אי מסתייעא מילי עבידא אין עוד מלבדו כת', איני והאמר ר' יוחנן למה נקרא שמן כשפים וכו' שאני ר' חנינא דנפישא זכותיה.
וגרס' בפירקא דחסידי ר' חנינא גזר תעניתא בעאי רחמי ולא אתא מיטרא אמרו לו והא ר' יהושע ב"ל דגזר תעניתא ואתא מיטרא, אמר להו הא אנא והא בר ליואי אמרו ליה ליכוין מר דעתיה אפשר דתברון ציבורא ליביה ואתאי, בעי רחמי ולא אתא מיטרא אמ' להו רצונכם שיבא מטר בשבילנו וכו' עד אמר כמה עזין פני רקיע איכסו ואתא מיטרא, ובפירקא דחסידי ירושלמי [תענית פ"ג ה"ד] על ההיא וכן עיר מן (תנא) [מותנא] הות בציפורי ולא הוה עלל בשקקה דהוה ר' חנינא שרי גוביה והוון ציפוראין אמרין מה אהן סבא בינייכו יתיב שלם הוא ושכינותיה ומדינתא אזלת בישות עלו ואמר קדמיהון, זמרי אחד היה בדורו והפיל מישראל כ"ד אלף אנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין. חד זמן צוו מעבד תענית ולא נחית מיטרא עבד ר' יהושע ב"ל תענית לדרומאי ונחת מיטרא והוו ציפוראין (ו)אמרין ר' יהושע ב"ל נחית מיטרא לדרומאי ור' חנינא עצר מיטרא מציפוראי צרך מעבד זמן תניין שלח לר' יהושע ב"ל לדרומא ואתא ואמר ישגח מרי יפיק עמו לתעניתא יומא דין נפקין תרויהון ועבדון תענית ולא נחת מיטרא עלא ואמר קומיהון ולא ר' יושע נחית מטרא לדרומאי ולא ר' חנינא עצר מיטרא מציפוראי אלא דרומאי לבהון רכיך שמעין מילא דאורייתא ומתכנעון ציפוראי ליבן קשה שמעין מילא דאורייתא ולא [מתכנעין מיעליל] תלא עינוי וחמא (איריא) [אוירא] שאיף ואמר עד כדון מיד נחית מיטרא ונדר על גרמיה דלא למיעבד כן. ור' חנינא היה זקן יותר מר' יהושע ב"ל כדאיתא בסדר יומא פ' הוציאו לו [מ"ט ע"א] דשאל לו ר' יהוש' ב"ל מהו לשחוק ולשתות שחלים בשבת מפני שהיה בקי ברפוא', ובראיית דמים נמי היה יותר מדאי כדאיתא בפ' (בא סימן) [כל היד, נדה כ' ע"א] דהוה פלי קורטא דגרגישתא ובדיק להו, א"ר ישמעאל ב"ר יוסי לייט עלה וא"ר חנינא הוא דחכים כולי עלמא לא, וא"ר יוחנן חוכמתיה דר' חנינא גרם לי דלא חזאי מטהרנא מטמא מטמא מטהר, א"ר אלעזר ענוותנותיה דר' חנינא גרמא לי דחזאה, ומה דר' חנינא דענוותן ולא מחית נפשיה לספיקה וכו'. והוא שא"ר עליו לאנטונינו' לית דין ילוד אשה והחיה את עבדו של אנטונינוס בתפילתו כדאיתא באגדה דאידיהן של גוים [ע"ז י' ע"ב], והוא נקרא ר' חנינא הגדול כדאיתא בפ' הקורא את המגילה עומד [מגילה כ"ב ע"א] א"ר חנינא קרא צער גדול היה לי אצל ר' [חנינא] הגדול ולא התיר לי לפסוק פסוק אלא לתינוק וכו', ואיתא נמי בפ' אחרון דתעניות [כ"ז ע"ב], ובירושלמי דמגלה [פ"ד ה"ה] גרסינן הכי ר' שמעון ספרא דטברנת אמרין ליה בני קרתיה קטע דיקרון בנינן אתא שאיל לר' חנינא א"ל אפילו קטעין ראשיה דההוא גברא לא תשמע לון ולא שמע לון ושרוניה מן ספרותיה וכו'.
הירושלמי חולק על גמרא דידן, ואפילו בימי ר' היה ר' חנינא למנות בראש אלא מפני מעשה לא רצה ר' אלא לאחר פטירתו, דה"ג בפ' אחרון דתעניות [ירושלמי פ"ד ה"ב] ר' הוה מני תרתין מינויין אין הוו כדיי הוון מתקיימן ואי לא הוו מסתלקין [מדדמך פקיד] לבריה א"ל לא תעביד כן אלא מני כולהון כחדא ומני לר' חנינא בר חמא בראשיה ולמה לא מניתי' הוא א"ר בגין דצווחין עלווי ציפוראין ובגין צווחה עבדין א"ר אלעזר בר' יוסי על שהשיבו טעם ברבים. ר' הוה יתיב מתני ופלטו פלטיהם והיו אל ה[הרים כיוני הגאיות] כולן חומות א"ל סגל הומות א"ל הן קריאתה א"ל קדם רב המנונא בבבל א"ל כד תיחות לתמן אימר ליה דהוא מני יתך חכים וידע דלא מתמני ביומוי מן דידמך בעא בריה [ממניתיה] ולא קביל עליה ממתמניה עד זמן דאיתמני ר' אפס דדרומא קדמוי, והוה תמן חד סב אמר (תמן) [אין] ר' חנינא קדמוי אנא תניין אין ר' פס דדרומא קדמיי אנא תליתאי וקבל עלוי ר' חנינא מתמנייא תליתאי. א"ר חנינא זכאי מארכה יומין אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע אין בגין דהוינא סליק מטבריא לציפורי והוינא עקים אסרטי' מעול משאל בשלמיה דר' שמעון בן חלפתא בעין טובה לית אנא ידע. גרס' בהכל שוחטין [חולין כ"ד ע"ב] אמרו עליו על ר' חנינא שהיה בן שמונים שנה ועומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, א"ר חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן הן עמדו לי בזקנותי.
ושמעתי כי יש אגדה כי כל ימיו מתפרנס בריוח, פעם אחת הוציא ולא נשאר לו כלום, ואעפ"י כן לא זז מעולם מעסק התורה. אמרה לו אשתו והלא כל שעה הייתה אומר שהקב"ה יפרנס אותך בזכות התורה, השיבה וכן הדבר, והיתה מטרונית אחת אשה גדולה מאד ובתה חלתה ולא הועילו לה כל הרפואות, והיא שמעה על מעלותיו של ר' חנינא ונתפללה על בתה שתתרפא בזכותו ונענת והביאה לו עושר גדול והספיקה לו מזונותיו כל ימיו לקיים להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא [משלי ח']. ור' חנינא כהן היה כדאיתא בבכורות פ' יש בכור לנחלה בגמרא אם רצה הכהן ליתן לו במתנה רשאי [נ"א ע"ב] ר' חנינא הוה רגיל דהוה שקיל פדיון הבן ומהדר חזייה לההוא גברא דהוה קאזיל ואתי א"ל לא גמרא ויהבת מידי היל' אין בנך פדוי. ומקש' מההיא דקידושין פ"א [ו' ע"ב] דאמר רבא דמתנה על מנת להחזיר אף בפדיון הבן בנו פדוי, ולא קשה כי כשמתנה להחזיר גומר (מביש) [בדעתו] להיות המתנה של מקבל עד שיהנה ממנה מה שהוא רוצה ויחזירנו אח"כ אבל זה לא התנה וגם לא גמר היל' אין בנו פדוי. גרס' בתרומה פ' האשה בהל' דגילוי [ירושלמי פ"ח ה"ג] מעשה בטבח אחד בציפורן שהיה מאכיל לישראל טריפ' ונבילות, פעם אחת שתה בערב שבת יין ועלה לגג ונפל ומת והיו כלבים מלקקין בדמו אתון שאלון לר' חנינא מהו מרמיתיה מן קומיהון אמר לון כת' ובשר בשדה טריפה לכלב תשליכון אותו וזה היה גוזל לכלבים ומאכיל לישראל ארפון לון דמדידהון אינון אכלין. בפ' אחרון דמס' ביכורים בירושלמי [ה"ג] ר' חנינא מחי למאן דלא קאים מן קדמוי דהוה אמר להו כי בעיתא מבטלא דאורייתא. גרס' בירושלמי פ' כל הצלמים בתחילתו [ע"ז פ"ג ה"א] כד דמך ר' חנינא אתכפון אנדרטיא. גרס' בפ' מי שהחשיך [שבת קנ"ו ע"א] כת' אפינקסיה דזעירי אמרית קדם ר' ומנו ר' חנינא ור' חנינא רבו מובהק היה. וזכה ר' חנינא לבנים סמוכים ר' יוסי בר חנינא ור' חמא בר חנינא [ברכות ט"ו ע"ב] ור' אחא בר חנינא [סוכה נ"ד ע"א]. ובת היתה לו ונפטרה בחייו כדאית' בהשואל במס' שבת [קנ"א ע"ב] ולא הוריד עליה דמעות מפני שדמעה מחמת בכייה רעה וקיים בעצמו השמר לך ושמור נפשך. ובנו שבחת היה בחור וטוב, כדאיתא בשלהי החובל [ב"ק צ"א ע"ב] ושלהי לא יחפור [ב"ב כ"ו ע"א] א"ר חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זימנא. ובימי ר' כבר היה ר' חנינא ראוי למינוי כמו שכתבתי, והכי נמי גרס' בפ"י יוחסין [קדושין ע"א ע"א] בימי ר' בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל אמר להן רצונכם ימנה עמכם ר' חנינא בן חמא ונמנה עמהן, אמר להן כך מקובלני מר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל.
ונראה שר' ישמעאל בר' יוסי רבו היה דהכי גרס' בבמה טומנין הל' טומנין בשלחים [שבת מ"ט ע"א] יתיב ר' יונתן בן עכמאי ור' יונתן בן אלעזר ויתיב ר' חנינא בר חמא גבייהן וכו' עד אמר להו ר' חנינא כך א"ר ישמעאל בר יוסי אבא שלחה הוה ואמר הביאו לנו שלחים ונשב עליהן, ובזה כמו כן חלוקין הספרים דגרס' באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ה ע"ב] א"ר זירא אמש נראה לי ר' יוסי בר' חנינא אמרתי לו אצל מי אתה תקוע א"ל אצל ר' יוחנן ורבי יוחנן אצל ר' ינאי ור' ינאי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל ר' חייא, כך כתוב במקצת הספרים, ובספר זקן לא מצאתי אלא מוגה היה ר' חנינא אצל ר' חייא, ובשאר מצאתי כתוב, אבל במקצת מצאתי ר' ינאי אצל ר' חייא ולא הזכיר ר' חנינא, ולא מצא שר' ינאי היה תלמידו של חנינא אלא תלמידו של ר' חייא, כדאיתא בהאשה רבה הל' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם [יבמות צ"ג ע"א] דאמר התם ר' ינאי כר' חייא ומסיק התם דר' ינאי אתא לקמיה דר' חייא, ור' ינאי נמי תלמידו של ר' היה, כי כמה שמועות מצינו שאמר משמו כמו שנברר בע"ה על סדר ינאי. וגרס' ביש נוחלין הל' דר' יוחנן בן ברוקא אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין [ב"ב ק"ל ע"ב], א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא א"ר ינאי א"ר הל' כר' יוחנן בן ברוקא, ותימא שר' חנינא משמע שהיה תלמיד לר' ינאי אם לא נפרש כך א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא, וכאילו כתב וכן א"ר ינאי א"ר הל' כר' יוחנן בן ברוקא, כי מצינו ר' ינאי שאמר הלכ' בש"ר כההיא דאמר ר' ינאי א"ר [שם קנ"ד ע"ב] מודה בשטר שכתבו וכו' הל' לא כתוב בו שכיב מרע, וכההיא דהמוכר את הספינה [שם פ"ד ע"ב] א"ר ינאי א"ר חצר השותפין קונין בו מקח זה מזה. ובגיטין פ' השולח [ל"ט ע"ב] א"ר זירא א"ר אסי א"ר חנינא א"ר עבד שנשא אשה בפני רבו וכו'. ולא מצאתי בר' חנינא ור' ינאי בדור אחד ששניהם רבותיו של ר' יוחנן היו ושניהם תלמידיו של ר' ושניהם נמי בני פלוגתיה דרב בכמה מקומות רב ור' חנינא בשיעור שהיה [חולין ל"ב ע"א] ור' ינאי חולק עם רב במה לי הן מה לי דמיהן והל' כר' ינאי [ב"מ ס"ג ע"א].
